אני הייתי גאונה ובתור ילדה הייתי ילדה מאוד קשה להורים שלי כי דוקא בגלל זה בדקתי גבולות עד קצה הגבול ומעבר ומשכתי אל עצמי הרבה אש.
היה מאוד קשה לגדל אותי.
תמיד חשבתי שגאונות זה משהו טוב ואיזה שהוא רצון של כל אמא...
כי יותר קל לקדם וללמד ילד כישורים כשהוא גאון. בעלי רוצה ילד גאון והוא חושב שזה מה שיגרום לו להיות גאה בבן שלו... גברים זה עם מוזר שכזה שלא חושב על השלכות...
פעם גם אני חשבתי ככה. היום כשיש לי ילד שמפתח גאונות זה מתחיל להפריע.
הוא מעיז הרבה יותר דברים... מטפס ונמצא כל הזמן בסכנה ולפעמים גם במצבים שאני לא אוכל בתור אמא לעזור לו ואם אני רוצה שהוא יהיה בשליטה שלי אני אאלץ לנסות לדכא את מה שהוא כבר יודע ולדכא אותו כמו שעשו לי רק כדי כביכול לנסות להשיג איזה שהיא שליטה בשם מניעת סכנה שבישבילי זה סכנה אבל בישבילו לא.
ככה כנראה ההורים שלי הרגישו ולא היה להם הדרכה וניסיון ובגלל זה דיכאו אותי.
תמיד שנאתי אותם אבל עכשיו זה משהו שאני יכולה להבין.
יחד עם זאת מאוד חשוב לי שהבן שלי לא ירגיש כמו שאני פעם הרגשתי.
הצורך שלו בעצמאות הוא כל כך גדול שאני עובדת עצות איך לשמור עליו?
מה עושים?
עכשיו המצב הרגשי שלו גם לא הולך להיות משהו בגלל זה
כי הוא יצטרך להכיל הרבה דרישות וביקורת על ההתנהגות שלו
ולפתח בעיות התנהגות מכל מיני סיבות משלו
כשאני הייתי קטנה ידעתי לקרוא בגיל 3
בגן הייתי בורחת לגננת מהגן ורצה בכבישים כי הגדר של הגן לא הספיקה כדי למנוע ממני לטפס עליה (וכן היא הייתה גבוה מספיק)
הייתי רצה ברחובות והגננת רצתה להתפתר בגללי.
כל הזמן שיחקתי בבדידות עם עצמי בחול
כי נעלבתי מהגננת שהיא קראה סיפורים לילדים ולא נתנה לי להקריא לכולם כמוה.
אז ישבתי בפינה קראתי ספרים ושחקתי עם עצמי בחול ולא השתתפתי בפעילויות מבחינה חברתית.
זאת החויה שאני זוכרת מהגן
היום כבוגרת אני יכולה להבין כמה צרות גרמתי ושזה בא מתוך זה שנתנו סמכות לבעלי התפקידים לקחת עלי בעלות כילדה מטעמים שהם כביכול מוצדקים כמו טעמי ביטחון...
אני שואלת את עצמי באיזה מסגרת מהמסגרות הקיימות היום אני חושבת שהיה לי הכי טוב מבחינה רגשית וכשאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת יוצא שזו רק בסביבת למידה משחקית בבית ספר חצי דמוקרטי שיש תווך של מבוגרים במתן התיחסות מוסרית לזולת השונה.
או במסגרת של חינוך ביתי כשיש לי אינטראקציה עם המשפחה המורחבת והקהילה.
בעלי רוצה ילד גאון...
שיהיה
לפחות אני אדע איך לתמוך בו רגשית ואני מקוה שהוא לא יהפוך לפסיכי...
פסיכודרמה זה כלי מאוד חשוב שיעזור לי בעתיד.
היה מאוד קשה לגדל אותי.
תמיד חשבתי שגאונות זה משהו טוב ואיזה שהוא רצון של כל אמא...
כי יותר קל לקדם וללמד ילד כישורים כשהוא גאון. בעלי רוצה ילד גאון והוא חושב שזה מה שיגרום לו להיות גאה בבן שלו... גברים זה עם מוזר שכזה שלא חושב על השלכות...
פעם גם אני חשבתי ככה. היום כשיש לי ילד שמפתח גאונות זה מתחיל להפריע.
הוא מעיז הרבה יותר דברים... מטפס ונמצא כל הזמן בסכנה ולפעמים גם במצבים שאני לא אוכל בתור אמא לעזור לו ואם אני רוצה שהוא יהיה בשליטה שלי אני אאלץ לנסות לדכא את מה שהוא כבר יודע ולדכא אותו כמו שעשו לי רק כדי כביכול לנסות להשיג איזה שהיא שליטה בשם מניעת סכנה שבישבילי זה סכנה אבל בישבילו לא.
ככה כנראה ההורים שלי הרגישו ולא היה להם הדרכה וניסיון ובגלל זה דיכאו אותי.
תמיד שנאתי אותם אבל עכשיו זה משהו שאני יכולה להבין.
יחד עם זאת מאוד חשוב לי שהבן שלי לא ירגיש כמו שאני פעם הרגשתי.
הצורך שלו בעצמאות הוא כל כך גדול שאני עובדת עצות איך לשמור עליו?
מה עושים?
עכשיו המצב הרגשי שלו גם לא הולך להיות משהו בגלל זה
כי הוא יצטרך להכיל הרבה דרישות וביקורת על ההתנהגות שלו
ולפתח בעיות התנהגות מכל מיני סיבות משלו
כשאני הייתי קטנה ידעתי לקרוא בגיל 3
בגן הייתי בורחת לגננת מהגן ורצה בכבישים כי הגדר של הגן לא הספיקה כדי למנוע ממני לטפס עליה (וכן היא הייתה גבוה מספיק)
הייתי רצה ברחובות והגננת רצתה להתפתר בגללי.
כל הזמן שיחקתי בבדידות עם עצמי בחול
כי נעלבתי מהגננת שהיא קראה סיפורים לילדים ולא נתנה לי להקריא לכולם כמוה.
אז ישבתי בפינה קראתי ספרים ושחקתי עם עצמי בחול ולא השתתפתי בפעילויות מבחינה חברתית.
זאת החויה שאני זוכרת מהגן
היום כבוגרת אני יכולה להבין כמה צרות גרמתי ושזה בא מתוך זה שנתנו סמכות לבעלי התפקידים לקחת עלי בעלות כילדה מטעמים שהם כביכול מוצדקים כמו טעמי ביטחון...
אני שואלת את עצמי באיזה מסגרת מהמסגרות הקיימות היום אני חושבת שהיה לי הכי טוב מבחינה רגשית וכשאני שואלת את עצמי את השאלה הזאת יוצא שזו רק בסביבת למידה משחקית בבית ספר חצי דמוקרטי שיש תווך של מבוגרים במתן התיחסות מוסרית לזולת השונה.
או במסגרת של חינוך ביתי כשיש לי אינטראקציה עם המשפחה המורחבת והקהילה.
בעלי רוצה ילד גאון...
שיהיה
לפחות אני אדע איך לתמוך בו רגשית ואני מקוה שהוא לא יהפוך לפסיכי...
פסיכודרמה זה כלי מאוד חשוב שיעזור לי בעתיד.
